1. |
מפתח בלי מנעול
02:48
|
|||
|
לא
לא
לא
לא
זה לא מה שרציתי
נדמה כי שוב טעיתי
ראיתי דם כדבש
לא
לא
לא
לא
אני לא יודע
לא שומע
שום דבר חדש
לא
בטח לא הבנתי
מזמן שכבר חשדתי
כי אני חצי עיוור
ולא
זה לא שהשתוללתי
כמה שטרפתי
תמיד אפשר יותר
לא
לא
לא
לא
אל תאמרו שזה אידיוטי
זה היגיון כאוטי
זה משהו מתוחכם
לא
לא
לא
לא
זה לא שיש בי משהו
בסך הכל לא-משהו
טיפש מאוד חכם
לא רוצה להיות פסימי
זה דיכאון אופטימי
זה משהו מחו"ל
ולא
זה לא שיש בי משהו
בסך הכל לא-משהו
מפתח בלי מנעול
|
||||
2. |
בלי שנרגיש
04:09
|
|||
|
בלי שנרגיש עוד ענף נכרת
במירוץ לעבר המעט
חיים שלמים במכשיר אחד
רק הזיעה בכף היד
תזכיר שיש פה ביולוגיה
שעוברת משהו מוזר
אגו טריפ של טכנולוגיה
כמו שד שבא מהמחר
ובינתיים
עוד עיתון נסגר
בלי שנרגיש, הימים הופכים
לקרנבל, התנינים בוכים
חבל, הם מתייפחים
חבל שהענף נכרת
וזה מביש אך הינשופים סולחים
אין נבל, אין כיתת רוצחים
הקהל הלך, כולם הולכים
זה מירוץ שמתנהל לאט
לא, לא לחשוב, כי כבר לא צריך
ולרוב הניגון ימשיך
לבד, בלי נגנים
יש חציל ויש גרעינים
לא למרוד, לא לרסס
לא לקרוא ולא להסס
להסות את מי שמחפש
תכלית במהומה
כי מזמן לחש לי התנין
האדם תמיד יהיה נתין
יושב מול שער וממתין
למלך שאינו מבין
וזוהי האימה
שאין תכלית למהומה
אין שקט, רק דממה.
|
||||
3. |
דאון טאון
04:35
|
|||
|
זה הכל התחיל ונגמר רע
כמו תמיד, הייתה שם בחורה
פילם נואר עם אווירה
תאורה חצי שחורה
הפריים היה מושלם
מצלמה למול הים
ושחפים מטונפים
שהתגאו על שהם עפים
ואת היית יפה כמו נס
שמתגשם ומתפרש
על המציאות כמו הזיה
ואז היה מה שהיה
איך הגעתי שוב לכאן?
מה אני עושה בצ'יינהטאון?
בין השחור והלבן
שוב נהיה פה מסוכן
הנהג עוצר את המונית
הוא אפגני דובר רוסית
אל תיקח את זה אישית
אומר, משתתק כשהוא מביט
בשוטרים שולפים אקדח
והיא בטח שוב תצרח
כשג'ק, עם אף שבור
יחוש שהוא לכוד בתוך סיפור
בו לנצח הוא יפסיד
הכל באשמתו תמיד
וכשהגופה כבר מכוסה
אני אומר לו, בוא ניסע
בוא ניסע, נעוף מכאן
מהשחור, מהלבן
מהסמטאות המוכרות
הבחורות הסוערות
כמה עוד אשוב לצ'יינהטאון?
בלש עצוב מחפש סימן
בדאון טאון
|
||||
4. |
כמה מוזר
04:10
|
|||
|
כך
זה לא יכול להימשך וזה נמשך
כשלא ראוי כבר לחייך אך עוד נשמח
ונפחד עד שנצרח
נקבל את שמוכרח
כבר להגיע
נקלל את האתמול שלא התריע
שאם נמשיך כך אז עתיד לבוא אסון
שיאנוס את ההווה על החלון
כדי שאז
תוכל היסטוריה להיכתב
מרוב היסטריה לא נוכל להתעכב
ולחשוב על העבר שלא נשאר
שבתוכו אני כותב
כמה מוזר
אני חושב
יש תסריטים שלא צריכים להיכתב
יש רכבות שמוכרחות להתעכב
שתיקות הן אור כשהמילים
הופכות לנשק שמסלים
את המצב
הנחלים זורמים אל העכשיו
כולם עומדים ומישהו נשכב
בלב רחוב מאוד סואן
אני עומד, מתבונן
וכך
זה לא יכול להימשך וזה נמשך
ניהול סכסוך זה קונספט מגוחך
שמים הכל במגירות
המציאות כקן צרעות
שמזמזם
זה מארש האבל לסיוט שמתגשם
פליטים מתים ואיש לא מתרשם
בונים חומה ועוד מבצר
זה לא עוזר
זה לא עזר
לאן נגיע?
כשכל אתמול בכל כוחו שב ומתריע
שאם נמשיך כך אז עתיד לבוא אסון
ההווה שב ומגיף את הוילון
אולי אז
תבוא היסטוריה ותדרוש להיכתב
מרוב היסטריה לא נוכל להתעכב
ולחשוב על העבר שלא נשאר
שבתוכו אני כותב
כמה מוזר
|
||||
5. |
רק מדבר
03:55
|
|||
|
זה לא מפחיד אותי שתגידו
שאתם לא אוהבים
לא מטריד אותי, אפילו
שהרוב לא מקשיבים
כבר חוויתי כיסאות ריקים
ולבבות שותקים
ומתרגלים
זה לא נורא
כן, אני יודע, אנשים
החיים הם די קשים
למי יש כוח למוקשים?
זה לא נעים ולא מרשים
לחפש במחילה את השפן
לבקש עוד מחילה מהשטן
לא מפחד להתאכזב
רק להתפוגג לתוך עצמי
תמיד הייתי מסתובב
לבד יושב בתוך עמי
והניכור, אותי אוכל
בלילות שהוא רעב
העולם הולך לעזאזל
ושוב יושב, כותב
אז פגשתי בילד, שהיה אני
אמר, זה קטע בינוני
חשבתי שיהיה יותר מוצלח
והבחורה, שהייתה בייתי
היא מזמן כבר לא איתי
היה שם משהו אמיתי
בסוף היה די מגוחך
להסתכל על עוד מראה
במחשבות על אוסקר וויילד
להתמכר לבבואה
כשדם מכתים את המרבד
לא מפחד להתאכזב
רק להתפוגג לתוך עצמי
תמיד הייתי מסתובב
לבד יושב בתוך עמי
והניכור, אותי אוכל
בלילות שהוא רעב
העולם הולך לעזאזל
ושוב יושב, כותב
ויודע, אנשים
החיים כל כך קשים
כמו רכבים שמתנגשים
מתאהבים ומתגרשים
ומתרגשים ומתביישים
במסיבה בשדה מוקשים
אורגיה של כובשות/כובשים
רפסודיה של מיואשים
הכל וכלום הם מבקשים
כולם רוצים רק להרשים
איך חתיכות של ברנשים
יוצרות אדם מסוג אחר
שלא מקשיב, רק מדבר
רק מדבר
רק מדבר
|
||||
6. |
בסוף
02:39
|
|||
|
בסוף יגיע קלינגון
ידרוש ליטרת בשר
יאמר, אני כמו קלינטון
רק יותר מוכשר
ואז מה אם יש לי מצח שנראה לך מוזר?
אני ממש ממש כמוכם
רק יותר מוכשר
בסוף יגיע ג'יזס
יקצור פה את כולם
יאמר, אכלתי חרא
בשביל להציל את העולם
ואז מה אם התפללתם?
למי זה כבר עזר?
אלוהים חזר הביתה
תנו ליטרת בשר
בסוף יגיע איינשטיין
יאמר, הכל אחד
כולנו כאן ביחד
יחד ולבד
טיפות מן השמיים מתנפצות על אדמה
בסוף תמיד יש רעש
ואחר כך דממה
בין חושך לבין חושך
רוח ובשר
רודפים אחר תשובות לפני שהחידון נגמר
ברגעים של קושי
לוחשים מעל הכר
איך יגענו
לא מצאנו
לא הבנו שום דבר
|
||||
7. |
הגשם לא מפסיק
02:28
|
|||
|
זה אדם עכור
כמו יין שנמהל במיץ מרה
זה היכל אכול
פגעים של זמן וסערה
ששככה, לא נשכחה
אדם, מדע והבטחה
לי מטרייה נראית בדיחה
אין דרך לא להירטב
זה מינימום שיעור
במקסימום מחיר
כשכל הפנסים דולקים בכל העיר
יותר מידי ריחות
פחות מידי אוויר
יותר מידי מראות
בשביל לראות בהיר
כנראה שהעולם בסדר
זה אני שלא מבין
איך כל כך בודד בעדר
איך אין נחמה במין
ומה אם כל המחשבות במוח
הן רק עיסה של טעויות?
האם יהיה בי כוח
להיות מי שאבחר להיות?
בעידן שבור
ימי ביניים לא יודעים שהם עיוורים
רקיע שברור
שיתפרק לפירורים
רגעים של זמן ומנוחה
ושל שמחה, לא נשכחה
לי מטרייה נראית בדיחה
אך איני צוחק
זהו המחיר של הזנחה ושכחה
חיים מול חור בקיר
שמחה בתוך שמיכה
צרחה שנהפכה להמהום מעיק
לי מטרייה נראית בדיחה
הגשם לא מפסיק
|
||||
8. |
ואלס עם החלל הריק
01:57
|
|||
|
גבר זקן רוקד לבד
בחדר די חנוק
הוא חלם בלילה שהוא קפקא
ושוב התעורר בתור ג'וק
כעת רוקד ואלס
ואלס עם החלל הריק
כל חייו טעה
אך בלילותיו היה צודק
את הבדידות יש לפרק
כמו שממוללים עלה ביד
כשרק הניחוח המתוק מזכיר
כמה אמת יש בלבד
כמה עגום, ככה נחמד
|
||||
9. |
ילד עם כדור
04:15
|
|||
|
מאלף כלבים שחורים
מעייף אותם עם סיפורים
על נסיכות ונסיכים
שגם בוכות וגם שמחים
שהזדמן להם לחיות
בארמונות
שעשויים מהזכוכית
הכי שקופה, הכי רגעית
מחטט בפצעים סגורים
מחטא אותם עם עוד שירים
על פיות ואבירים
שדוהרים ודוהרים
מממלכה לממלכה
בזים לדרך הנוחה
וכל אחד תופס לו צלב
להצדיק את כאבי הגב
וכל ילד עם כדור
יוכל לשבור את הסיפור
הכלב השחור רעב
מול האוכל מסתובב
מאלף עורבים עיוורים
משתף אותם בהרהורים
על זונות ושיכורים
ומהמרים שמהמרים
מהבטחה להבטחה
הדרך לא נהיית שטוחה
וכל אחד תופס כוכב
שמת מזמן אבל מגן עליו
וכל ילד עם כדור
יבוא, יסדוק את הסיפור
הכלב השחור רעב
מול האוכל מסתובב
שתייה אינה עושה לו כלום
שכחה, שנאה ושעמום
וקצת קשה לקום
|
||||
10. |
פרש בודד בפלורנטין
03:35
|
|||
|
מחייך ללא שיניים
הן צהובות, מעט שחורות
מחבק ללא ידיים
מסתכל מבלי לראות
חלומות ללא שפתיים שנמחקים ברגע
עוד אחר הצהריים, אין למי להתגעגע
אמבולנס עובר
ניידת משטרה
תמיד משהו קורה
תמיד משהו קרה
צוחק בפה סוגר
כמו ילד שנבוך להתפשט
ששותק את הדיבור
לוקח את שאי אפשר לתת
לצרוח את שאי אפשר לומר
לשכוח עד שאין אוויר
להאמין שחם כשקר
כשהגב, שוב, מול הקיר
פרש בודד בפלורנטין
שמתקרב ומתרחק
בין מואזין למואזין
שוב מתחבר ומתנתק
אובד עצות במרחבים
כשהשיער הופך שיבה
והימים מסתובבים
חיוורים מחוסר בתקווה
אמבולנס עובר
ניידת משטרה
תמיד משהו קורה
תמיד משהו קרה
|
||||
If you like איתי גרופר, you may also like:
I'm You (2019)
by Hallelujah The Hills
The Boston indie rockers return, with their characteristic mix of poignant lyrics and melodies that can turn from delicate to anthemic.
go to album
MATANGO!
by The Kill Devil Hills
Down and dirty blues rock from this Western Australian band makes for a truly visceral listening experience.
go to album
Seattle band somesurprises return with lofty, pretty dream pop that recalls the dissonant beauty of Broadcast, Grouper, and MBV.
go to album
Carla Geneve returns with a record of jittery alt-rock, topped with lyrics that are both wry and introspective.
go to album
Six Million Miles From Nowhere
by Spaceman
As Spaceman, Stephen Munson of UK cult band Living In Texas makes lo-fi pop that shuffles and stomps.
go to album
This debut from the Melbourne-based folk-rock band tackles environmental issues, self-determination, and relationships.
go to album
Recorded on the Grecian isle of Hydra, this is blissed-out psych pop with stacked falsetto harmonies and luscious arrangements.
go to album
